דמי הבראה
עיקרון הזכאות
עובד זכאי לקבלת דמי הבראה רק לאחר שהשלים שנה אחת רצופה במקום העבודה.
אם העובד עוזב לפני המועד השנתי לתשלום דמי ההבראה, ועם זאת כן השלים שנה רצופה, עליו לקבל תשלום יחסי בעת סיום העסקה.
מקובל לשלם דמי הבראה בחודשי הקיץ (יוני–ספטמבר), אך אין חובה חוקית דווקא על התקופה הזו, וניתן להסכים על מועד אחר במקומות עבודה מסוימים.
חישוב דמי ההבראה
מספר ימי ההבראה נגזר מוותק העובד (מ-5 ימים בשנה הראשונה עד 10 ימים מהשנה
ה־20 ואילך). ככל שעולה הוותק, כך גדל מספר ימי ההבראה.
ערך יום ההבראה משתנה מעת לעת ויכול להיות שונה בין המגזר הפרטי לציבורי. צווים והסכמי עבודה עשויים לקבוע ערך נוסף או שונה.
תשלום דמי ההבראה מחושב באופן יחסי להיקף המשרה: עובד במשרה חלקית יקבל את חלקו היחסי; עובד בשתי משרות זכאי לקבל דמי הבראה מכל מעסיק, לפי חלקיות המשרה אצל כל אחד מהם.
חלופה למימון חופשה במקום דמי הבראה
לעיתים, מעסיק עשוי להציע לעובד מימון חופשה במקום תשלום דמי הבראה במזומן.
הצעה זו תקפה רק בהסכמה מפורשת של העובד, בערך שווה לדמי ההבראה המגיעים לו, ובלבד שהחופשה היא אכן למטרת נופש אישי ולא להשתלמות או פעילות מקצועית.
חובת תשלום בהפסקת עבודה
אם עובד סיים את עבודתו לפני התשלום השנתי הרגיל לדמי הבראה, אך השלים 12 חודשי עבודה, הוא זכאי לקבל את החלק היחסי שלו בדמי ההבראה עם גמר החשבון.
בהיעדר השלמת 12 חודשי עבודה, לא קיימת זכאות לדמי הבראה, גם אם חסר לעובד יום אחד בלבד.
התיישנות תביעות לדמי הבראה
עובדים יכולים לתבוע דמי הבראה בדיעבד, אולם יש להתחשב בתקופת ההתיישנות.
על פי חוק, התביעה לדמי הבראה מתיישנת לאחר 7 שנים כל עוד נמשכים יחסי העבודה.
במקרה שהתביעה חורגת מתקופת ההתיישנות, העובד עלול לאבד את זכותו לקבלת חלק מדמי ההבראה עבור התקופה הרחוקה יותר.