חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011 מעניק למפקח עבודה להטיל עיצום כספי על מעסיק שהפר אחת מסדרה ארוכה של הוראות של דיני העבודה המפורטים בתוספת השנייה לחוק.

החוק גם מטיל על מנכ"ל של תאגיד את החובה לפקח ולנקוט את כל האמצעים הסבירים למניעת הפרה של ההוראות של דיני העבודה, ואם המנכ"ל לא פעל כך והתאגיד הפר הוראה, ניתן להטיל עיצום כספי גם על המנכ"ל בצורה אישית.

מעסיק, מנכ"ל או מזמין שירות שיש כוונה להטיל עליו עיצום כספי בגין הפרה של הוראה בחוקי עבודה, המנויה בתוספת השנייה​ לחוק, יקבל תחילה הודעה בדבר הכוונה להטיל עליו עיצום כספי.

מעסיק שקיבל הודעה כאמור, רשאי לעיין בכל החומר הראיות הרלוונטי הנוגע לעניין, ועומדת לו הזכות לטעון בתוך 30 יום את טענותיו בדבר הכוונה להטיל עליו עיצום כספי או ביחס לסכומו.

קיימות שלוש רמות של עיצום כספי, בהתאם לחומרת העבירה ובהתאם להבחנה האם מדובר במעסיק המעסיק עובד שלא לצורך עסק או במסגרת עסק.

הרמה הראשונה -  חלה לגבי הפרה של ההוראות בחוקי העבודה המפורטות בחלק א' של התוספת השנייה שבחוק, כגון: החובה לנהל פנקס חופשה לפי חוק חופשה שנתית, התשי"א –1951, או החובה לקבוע תקנון לפי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998.

הרמה השנייה – חלה לבי הפרה של ההוראות בחוקי העבודה המפורטות בחלק ב' של התוספת השנייה שבחוק, כגון: אי מתן חופשה שנתית לפי חוק חופשה שנתית, התשי"א –1951, או הפרת החובה לשלם גמול שעות נוספות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א -1951.

הרמה השלישית – חלה לגבי הפרה של ההוראות בחוקי העבודה המפורטות בחלק ג' של התוספת השנייה שבחוק, כגון: איסור הלנת שכר לפי החוק להגנת השכר, התשי"ח – 1958, אי הפרשות לפנסיה לפי צווי הרחבה לפנסיה חובה, או אי תשלום שכר מינימום לפי חוק שכר מינימום תשמ"ז-1987.

​

לעיצום כספי שלא שולם במועד מתווספים הפרשי הצמדה וריבית, עבור התקופה שמהיום שנקבע לתשלום ועד לתשלום בפועל. סכום העיצום הכספי מתעדכן ב-1 בינואר של כל שנה, בהתאם לעליית המדד.